כמה פעמים נחשפתם לנתונים הללו בסדנאות או מאמרים בנושא תקשורת או דיבור בפני קהל?:
7% מהתקשורת מגיעה מהמילים שלנו 38% מהתקשורת מגיעה מנימת הדיבור שלנו 55% מהתקשורת מגיעה משפת הגוף שלנו?
או, במילים אחרות, “המילים שלנו מהוות רק 7% ממשמעות התקשורת שלנו”. (לפי ההיגיון הזה אפשר לראות ולהבין מהות של סרטים רק מלצפות בשפת הגוף של השחקנים…נראה לי קצת בעייתי)הנתונים הסטטיסטיים הללו מגיעים כביכול מספרו של החוקר אלברט מהרביאן “מסרים שקטים: תקשורת מרומזת של רגשות ועמדות”, ספר על תקשורת לא מילולית ושפת גוף.
עם זאת, המחקר של מהרביאן, רוב הזמן, לא מובן ומפורש באופן שגוי.לדוגמה, הנתונים הסטטיסטיים שלו מיושמים בטעות על דיבור בפני קהל, “ומומחים ומדריכים שונים” אומרים בעצם למציגים שדבריהם חסרי משמעות למעשה, מכיוון שרק 7% מהתקשורת מועברת באופן מילולי. כלומר, התקשורת הבלתי מילולית שלך חשובה הרבה יותר מכיוון ש-93% מהמשמעות של המצגת שלך מועברת בצורה לא מילולית. לחלופין, קיימים מצבים בהם נאמר למציגים שעליהם להשתמש ב-PowerPoint או בוויזואליות “כי 55% מהתקשורת היא ויזואלית”.
מהרביאן חקר מצבים בהם תקשורת מילולית ולא מילולית לא מתואמות בזמן שאנשים מביעים רגשות (לא בסיטואציות נורמטיביות). הנה מה מהרביאן אומר על יישום המחקר שלו מחוץ לפרמטרים שבהם הוא התכוון:”שימו לב שמשוואות אלו נגזרו מניסויים העוסקים בתקשורת של רגשות ועמדות, ולכן תקפות רק במצבים בהם אדם מדבר על רגשותיו או עמדותיו ואינן תקפות לכל סיטואציה אחרת”.
כל מי שלמד באקדמיה יודע שלזרוק סטטיסטיקות מבלי לבחון את המקור שלהן זה דבר בעייתי מאוד ופוגע ביושרה ובאמינות שלנו. ולכן המטרה של הפוסט הזה היא לא להגיד שיש להתייחס לשפת גוף בחשיבות נמוכה יותר אלא פשוט להתחיל לגבות את הדברים שאנו בוחרים לציין בהכשרות ובתכנים כתובים.
