כוחה של הבריאה המשותפת (co-creation)
בממלכה העצומה של מצגות ודיבור בפני קהל, יש אמנות עדינה שעוברת לעתים קרובות ללא תשומת לב, אך מחזיקה בכוח לשנות כל נרטיב. זו אמנות הבריאה המשותפת (co-creation) בסיפור.
דמיינו שאתם נמצאים בחדר, מקשיבים בריכוז רב לדובר. הוא טווה סיפור על כמה הילד שלו “לא מוכשר ספורטיבית”. ככל שהמילים זורמות, המחשבות שלכם מתחילות לנדוד, לא מתוך שעמום, אלא אל תוך המסדרונות של הזיכרונות שלכם עצמכם. אתם מתחילים לראות הבזקים של הילדות שלכם, או אולי את השטויות של הילדים שלכם . הסיפור, למרות שהוא על מישהו אחר, מתחיל להרגיש אישי להפליא. אתם כבר לא מאזינים בלבד; הפכתם למשתתפים.
אבל אז, השקופית משתנה, ותמונה מופיעה (של הילד או של המשפחה של הדובר) ולפתע, הקשר האישי, הגשר הזה שבניתם עם הזיכרונות שלכם , מתמוטט. הקסם מתפוגג. למה? כי הבריאה המשותפת הופרעה.
בריאה משותפת היא הריקוד היפהפה בין הסיפור לקהל. זהו המרחב שבו המאזינים מסדרים את חלקי הנרטיב על פי חוויות החיים האישיות שלהם. זה המקום שבו הסיפור, גם אם הוא טכנית על מישהו אחר, הופך להיות של כולם. זה המקום שבו המסר מהדהד עמוק יותר, הקשרים מתחזקים, וההשפעה הופכת לעמוקה יותר.
עכשיו, מומחי פרזנטציה רבים בעלי כוונות טובות עשויים לייעץ לכם לכלול כמה שיותר תמונות במצגות שלכם (מודע גם אני הייתי שם במשך כמעט שני עשורים!) . זה הרי מושך מבחינה ויזואלית, נכון? אבל הנה דחיפה עדינה לחשוב אחרת. כאשר אתם מציגים תמונה, במיוחד אחת הקשורה ישירות לסיפור שלכם, אתם מסתכנים בקטיעת החוט העדין הזה של בריאה משותפת. אתם מושכים את הקהל מתוך המרחב הדמיוני שלהם ומציבים אותם בחזרה במדויק בגבולות החדר, מזכירים להם שהסיפור הזה אינו שלהם אחרי הכול.
נסו לשקול את הדבר הבא : מה אם במקום להראות, תתמקדו רק בסיפור? מה יקרה אם תסמכו על הקהל שלכם מספיק כדי לצייר את התמונות לעצמם בראש, למצוא את המשמעות בעצמם, לראות את עצמם בנרטיב שלכם? התוצאה? סיפור שלא רק נשמע אלא גם מורגש. מסר שלא רק מיידע אלא גם משנה.
בממלכת הסיפורים, פחות אכן להיות יותר. בכך שאתם משמיטים את התמונה, אתם לא חוסמים מידע; אתם מעניק לקהל שלכם את החופש להתעסק, להתייחס, ליצור יחד. אתם מזמינים אותם להיות משתתפים פעילים, לא צופים פסיביים. ובכך, אתם מגדילים את הכוח של הנרטיב שלכם פי עשרה.
יש לציין שאין בדבריי התנגדות לשימוש בתמונות במצגות ההפך הוא הנכון אבל לכול דבר יש מקום וכמות (כמו כל דבר בחיים).
אז, בפעם הבאה שאתם מכינים מצגת או משתפים סיפור, חבקו את הלא מקובל. התנגדו לדחף לייצג ויזואלית כל היבט בסיפור שלכם. צללו עמוק לתוך אמנות המילה המדוברת, וסמכו על היכולות הדמיוניות של הקהל שלכם. תנו להם לראות עם המוח שלהם, להרגיש עם הלב שלהם, וליצור יחד עם הנשמה שלהם.
בעולם רווי מסרים חזותיים, העזו להתבלט באמצעות העוצמה הטהורה של המילים שלכם. תנו לסיפורים שלכם להיות הקנבס, והקהל שלכם הציירים. יחד, תיצרו יצירות מופת שמהדהדות, מעוררות השראה ונשארות זמן רב לאחר שנאמרה המילה האחרונה.
