שלוש המילים שכל מרצה חייב לדעת

ישנן שלוש מילות מפתח שכל דובר צריך לשלוט בהן. במובנים רבים, הן המילים החשובות ביותר שאפשר לומר על הבמה: “אני”, “אתה” ו”אנחנו “. לכל אחת יש את מקומה.

“אני”, על כל גרסאותיה ( “שלי”, וכו’)

“אני” עוסק בסך הכל בדובר ובנקודת המבט שלו, הרעיונות, הניסיון, הדעות והסיפורים האישיים שלו. הקהל מתעניין – בדרך כלל – במה שהדובר אומר. אנשים רוצים לשמוע את נקודת המבט שלו בנושא. השימוש ב”אני “הופך את הדיבור לסובייקטיבי יותר. זה יכול לאפשר לדובר להביע חמלה או דאגה כלפי הקהל. זה יכול לשמש גם כדי לבסס את הסמכות או המומחיות של דובר.

עם זאת, כשאתם מדברים בפומבי, חשוב לאזן בין מה שאתם אומרים על עצמכם לבין שאר הדברים שנאמרים. יותר מדי “אני” יכול להיתפס כיהירות או חוסר רגישות לאחרים. וזכרו לא לדבר רק על ההישגים וההצלחות שלכם. להיות פגיע ולדבר על הכישלונות או החולשות שלכם – ועל מה שלמדתם מהם – זו דרך נהדרת לחזק את הקשר עם הקהל.

“אתה”, על כל גרסאותיה ( “שלך”, וכו ‘)

“אתה” עוסק באנשים בקהל – באתגרים, הצרכים, התקוות והפחדים שלהם. לא משנה מה נושא ההרצאה, חייבת להיות מאחוריה סיבה שבגללה לקהל יהיה אכפת מהנאמר. אחרת, למה לטרוח לדבר?

בכל פעם שאתם מתכוננים לנאום או למצגת, עליכם לפתח מסר מרכזי. אבל המסר הזה צריך להיות רלוונטי לקהל. כאשר אתם משתמשים במילים כמו “אתם” “אתה”, האנשים בקהל מרגישים שמתייחסים ופונים ישירות אליהם.

“אנחנו”, על כל גרסאותיה ( “שלנו”, וכו ‘)

“אנחנו” עוסק בדובר ובקהל: הערכים המשותפים שלהם; ההיסטוריה המשותפת ודאגות נפוצות. בכל פעם שיש אתגר או מטרה משותפת, “אנחנו” היא המילה הנכונה להשתמש בה

מאמן שמדבר עם הקבוצה או מנכ”ל שמדבר עם האנשים בחברה או נשיא שמדבר לאומה, כל אחד ישתמש ב”אנחנו “כדי לאותת על הדברים המשותפים. ואכן, הכותרת של מאמר מ- Harvard Business Review משנת 2015 קובע במפורש, אם אתה רוצה להיות הבוס, אמור “אנחנו” ולא “אני”.

ניתן להשתמש ב”אנחנו “גם כדי ליצור בידול בין הדובר והקהל מ-“הם”; כלומר, קבוצה אחרת. פוליטיקאים משתמשים לרוב בטכניקה זו כאשר הם מדברים. לדוגמא, “לעולם לא נסכים לדרישות הבלתי סבירות שלהם.”