כמעט כמו כלל שלא נאמר, אנשים כמעט תמיד יסיימו את המצגות שלהם באמצעות שקופית אחת עם המילים “תודה” או “יש שאלות?” אפשר להבין מדוע אנחנו בוחרים בגישה כזו, הרי בבסיסו, שקף תודה מדגיש את הכרת

בשנת 1989 הביטוי “קללת הידע” הוטבע על ידי הכלכלנים קולין קמרר, ג’ורג’ לוונשטיין ומרטין ובר. זוהי הטיה קוגניטיבית שגורמת לאנשים להאמין שהלקוחות שלהם מבינים את שירות המוצר או התעשייה שלהם בדיוק כמוהם. בגלל האמונה הזו,

המוח האנושי הוא מחשב. סיפורים הם התוכנות וסטוריטלינג זו הדרך לכתוב קוד. אם אנחנו רוצים לעשות hacking למוח האנושי אנחנו חייבים לכתוב בשפה המתאימה לאדם-מחשב. כאן בדיוק נכנסים מדעי המוח (Neuroscience) והם מספרים לנו הרבה

המוח שלנו בנוי לזכור סיפורים יותר מאשר עובדות ונתונים (הוכח על בסיס אלפי מחקרים), בתוך המשפט הנ”ל יש מילת מפתח אחת מרכזית והיא ‘זיכרון’. כאשר אנחנו מעבירים מסרים אנחנו תמיד מעוניינים שהם יהיו זכירים כי

להציג ההצלחות מבלי להתרברב אף אחד לא אוהב רברבנים. מארק טווין אמר פעם: “רעש לא מוכיח כלום. לעתים קרובות תרנגולת שרק הטילה ביצה מקרקרת כאילו היא הטילה אסטרואיד.” ואחד האהובים עלי הוא מאת ההומוריסט אוון

כמה פעמים נחשפתם לנתונים הללו בסדנאות או מאמרים בנושא תקשורת או דיבור בפני קהל?: 7% מהתקשורת מגיעה מהמילים שלנו 38% מהתקשורת מגיעה מנימת הדיבור שלנו 55% מהתקשורת מגיעה משפת הגוף שלנו? או, במילים אחרות, “המילים