“סגנון למידה” – מיתוס או מציאות ? ואיך הדבר מתקשר לפרזנטציה ?

סגנון למידה הוא הדרך שבה האדם קולט ידע, מעבד אותו ואף מארגן אותו בראש בהתאם ליכולתו ולכישוריו. הכרת סגנון הלמידה האישי יכולה לסייע לאדם הלומד למצוא את הדרך הטובה ביותר עבורו כדי לקלוט מידע.הרעיון של “סגנונות למידה” הינו רעיון שיש עליו מחלוקת רבה. בקרב המחנכים קיימת תפיסה שהקונספט של סגנונות למידה חשוב במיוחד, מצד שני חוקרים קוגניטיביים טוענים שלא קיימת כל הוכחה לכך שסגנונות אלו קיימים.

בסקירה של הספרות המקצועית בתחום ניתן להגיע למסקנה אחת: איננו יודעים עדיין מהם סגנונות הלמידה וכיצד לחקור אותם.ישנם מספר מודלים שהחוקרים הציגו לאורך השנים שמנסים להסביר את הרעיון של “סגנונות למידה” .

אחד מהמודלים הכי נפוצים היום הינו מודל ה- VAK (פלמינג) ,פלמינג טוען שישנם שלושה סגנונות למידה עיקריים – ויזואלי ,שמיעתי/ קולי , וקינסתטי. הרעיון הוא שלכל אדם ישנו סגנון לימוד שעובד הכי טוב עבורו.

ישנם אנשים שלומדים חומר בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מוצג להם בצורה ויזואלית- למשל, ציור, תמונה או תרשים. אחרים לומדים הכי טוב כאשר החומר מוצג בפניהם על ידי דיבור (שמיעתי) וחלק מהאנשים לומדים הכי טוב כאשר הם עושים משהו עם הגוף שלהם (קינסתטי) – לדוגמא , סופרים אצבעות , מסתובבים במרחב , נוגעים בחפצים. כל האנשים משתמשים בכל הסגנונות אך לכל אדם יש אחד שמאפיין אותו יותר.

אנו כמציגים נוטים ללמד בסגנון שמאפיין אותנו- זאת אומרת שבמידה ואתם אנשים שסגנון הלמידה שלכם הינו ויזואלי המצגות שלכם יתאפיינו בריבוי תמונות, הדגמות, דיאגרמות ואפילו מילים. בשביל אנשים בקהל שסגנונם איננו ויזואלי המצגת תהיה מבלבלת, משעממת ופעמים אף שניהם.אם סגנון הלמידה שלכם הינו שמיעתי אז סביר להניח שתדברו המון ולא תשתמשו בהרבה שקופיות. זה ישאיר את הלומדים הוויזואליים אבודים ומבולבלים.אם אתם לומדים קינסתטיים, אתם תשלבו במצגת הרבה פעילויות ותרגילים. במצב כזה הלומדים הוויזואליים והשמיעתיים ירגישו שהם עשו הרבה אך לא העמיקו בחומר.