יש רגעים שאני מסתכל על מייל או על כל תוכן שכתבתי ושואל את עצמי:
האם באמת צריך שמונה שורות הקדמה?
ואז אני נזכר בכלל אחד שמציל אותי שוב ושוב בתקשורת.
לפני כל מייל, שיחה, פרזנטציה או פגישה – אני מנסח לעצמי משפט אחד:
“כשהם יסיימו לקרוא או לשמוע אותי – הם ידעו [X] ויעשו [Y].”
וזה הכול.
החלק הראשון מחדד הבנה (X). החלק השני מגדיר פעולה (Y).
ביחד הם מארגנים את התוכן, מקצרים חפירות, וסוגרים פינות – בלי פינג-פונג מיותר.
דוגמאות מהשטח:
• במייל: “אחרי הקריאה, כולם ידעו שהעובדים בקבלה עודכנו – ויחתמו על אישור קריאה בטופס המצורף עד סוף השבוע.”
• בפגישה: “בסוף הישיבה, כולם מכירים שלוש חלופות – ובוחרים אחת כדי להתקדם.”
מדובר במאין בדיקת איכות ומסננת רעשים:
✅ האם זה באמת עוזר להם לדעת X?
✅ האם זה באמת מקדם אותם לעשות Y?
אם לא – החוצה. לא צריך.
ולמי שחושש ש”זה פשטני מדי” – פשטות היא משמעת.
דווקא כשיש הרבה ניואנסים, “משפט המטרה” מכריח אותנו לבחור מה חשוב עכשיו – ומה יכול לחכות לסיבוב הבא.
עקביות קטנה שמייצרת אמון גדול.
נסו – וספרו איך זה עבד אצלכם.
