האם פעם שאלתם את עצמכם כמה מכל המידע שאתם מעבירים במהלך פרזנטציה הקהל שלכם מצליח לזכור? מה כמות המידע שיזכור הקהל 20 דקות אחרי הפרזנטציה? מה יקרה למידע שבועיים אחריי? או אפילו חודש אחרי הפרזנטציה? לדעתי, זה ניסוי מעניין ביותר שכל מעצב מצגות, מרצה או פרזנטור חייב לעשות! בפעם הבאה שמזדמן לכם, עשו ניסוי: יום אחרי

המשך קריאה

כיצד מגיב מרצה ממוצע כאשר עולה השלט שנותרו "רק עוד חמש דקות להרצאה"  והוא נימצא רק באמצע החומר שלו?  ואיך התגובה קשורה במקצוענות של אותו המרצה?. אז לרוב, התגובה הנפוצה ביותר שיצא לי לראות היא קודם כול "הפתעה", אשר המציג מביע אותה בצורה של אמירה כגון "מה באמת נותרו רק עוד חמש דקות?" כאשר זאת

המשך קריאה

אז מהו הפחד הכי גדול שלכם?, אם נבחן את הסקרים האחרונים בתחום נגלה שדיבור מול קהל נמצא במיקום גבוה למדי. למעשה, חלק מהאנשים כל כך מפחדים לדבר מול קהל שזה אפילו מדורג גבוה יותר ממוות בחלק מהמחקרים. אממ, מה? אז אני לא אומר שאין ממה לפחד. מחקרים מסוימים מצאו שתחושת החרדה שמגיעה בעקבות דיבור מול

המשך קריאה

לאורך השנים האחרונות תחום הפרזנטציה התפתח רבות ואתו התפתחו סגנונות העיצוב וההגשה של הפרזנטציה. עברנו ממצב שבו פרזנטציה הייתה חלק מפגישות עבודה רשמיות למצב בו ישנם מפגשים חברתיים שבמרכזם הרצאות שאנשים נותנים בשביל הכיף (נסקור את חלקם בהמשך). במאמר זה אסקור את הגישות הנפוצות ביותר נכון לסוף שנת 2014. גישת גודין: גישת גודין הקרויה על

המשך קריאה